1. [תנ] חומר כעין עפר, אבק שנשאר מחומרים שנשרפו (כגון של פחם, חומר תאיתי או אורגני אחר): ותִקח תמר אפר על ראשה (שמואל ב' יג, 19)
2. [תנ] (בהשאלה) חסר ערך, בביטוי עָפָר ואֵפֶר הבל וָריק: (בראשית יח, 27)
3. [תנ] החומר שנותר אחרי שרֵפת גופה: ואסף... את אפר הפרה (במדבר יט, 9)
4. [תמ] הדשן הנותר מדָבר שרוף. נקרא לפעמים: אפר כירה וכן אפר מִקלֶה. לדעת מקצת מן הראשונים, נקרא אפר מקלה לדבר הנשרף מעצמות אדם (תוספתא תענית טו)
5. [עח] שארית מוצקה של תחמוצות או של מלחים לא נדיפים של מתכות או של מתכות טהורות לאחר חמצון חומרים הניתנים לבעירה. משמשת באנליזה כמותית כמדד תכולת מינרלים של חומר
6. [עח] מרכיב לא רצוי של דלק דיזל, משמש מדד לדרגת ניקיונו ולהיעדר חלקיקים שוחקים
אנגלית: ash
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה