1. [תנ] שובֵר (מִבנֶה), מנתץ, מחריב:כֹּה אָמַר ה' אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס (ירמיה מה 4); האיש הָרַס את הקיר בביתו
2. [תנ] (ל מקור) מֵעֵז (לפרוץ וכד'), פורץ גבול: וְהָעָם אַל יַהַרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם (שמות יט 24); המאחרים האוּמללים צעקו לרחמים והָרסוּ להיכנס
3. [עח] מתפרץ לעבר משהו: הפרפר הורס אל האש ונשרף; החיילים הרסו אל שער החומה (תנו דעתכם להבדל ביו אוֹרֵס לבין הוֹרֵס)
אנגלית: ruin, devastate; burst in