1. [תנ] דישה, הַפרָדַת התבוּאה מן התֶבן, מלאכת הפרדת גרגירי התבואה מן השיבולים על־ידי דריכה, שגם הופכת את התֶבֶן לרך כּדי שישַמֵש אוכל לִבהֵמות: והשׂיג לכם דַיִש את בציר (ויקרא כו 5)
2. [תמ] התבואה שנדושה: דיש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע (ספרי קכה:)
3. [תמ] דריכה, רמיסה: מה עפר עשוי דיש לכל באי עולם כך ישראל עשויים דיש לכל באי עולם (פסיקתא רבתי מה)
4. [עח] (בהשאלה) עיסוּק חוזר ונִשנֶה בּעניין: הדיש בחומר ממאיס עליי את העניין
אנגלית: threshing