1. [תנ] סגוּר הֵיטֵב, סתוּם (בלועזית: הֶרְמֵטִי): ויעש לבית חלונֵי שקופים אטומים (מלכים א' ו 4); חדר אטום, אפילו אוויר לא נכנס אליו
2. [יב] מָלֵא, לא חלוּל, לא נבוּב: הארץ היא כדור אטום (ספרות ימי הביניים)
3. [עח] לא שקוּף, עמוּם: הזגוגית אטומה וקשה לראות דרכה
4. [עח] (בּהשאלה) אדיש לצרת האחֵרים או לצורכֵי הציבּוּר וכד': פקיד אטום שאינו מוכן לעשות דבר למען הלקוחות (ראה גם:
אטוּם לֵב)
5. [עח] (אָדם) קשֵה הבָנה: התלמיד אטום ואינו מבין דבר (גם: אטוּם מוחַ)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה