לאכול? זה הרבה יותר מסתם ללעוס את המזון | מילון אבניאון

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", נכתב בספר בראשית בסיפור אדם וחווה בגן עדן.

ואומנם, השימוש בפועל אכל לתיאור פעולת הלעיסה והבליעה של מזון הוא עתיק מאוד. אבל כבר במקרא מופיע הפועל הזה גם במשמעויות מושאלות, רחבות מן ההוראה המקורית שלו. למשל, בפסוק "אָבוֹת אָכְלוּ בֹּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיה לא, 28), שפירושו הבנים משלמים על חטאי הוריהם.

בעת החדשה, ובייחוד בימינו אנו, התרחב עוד השימוש בפועל אכל מעבר להוראתו המקורית במסגרת ביטויים שונים, חלקם שאולים משפות אחרות וחלקם "תוצרת בית", בעיקר סלנג מקומי.

למשל, הביטוי אוכל את הלוקש (אטרייה ביידיש), שפירושו מי שמאמין לסיפורי בדיה שאדם אחר, מוכר לוקש, סיפר לו.

או הביטויים אוכל קש ואוכל חצץ, שפירושם אינו מילולי כמובן אלא הם באים לתאר את מי שסובל, שעובר חוויות קשות, והביטוי הקרוב אליהם, אוכל סרטים, שמתאר את מי שסובל ואף הוזה ומדמיין דברים רעים.

ועוד בענייני סבל, ישנם שני הביטויים הקרובים: אוכל את הלב ואוכל את עצמו, שמתארים את מי שמצטער מאוד על דבר שעשה או לא עשה, מתחרט וסובל מנקיפות מצפון.

ביטוי מעניין השאול מן האנגלית הוא אוכל את הכובע, שבא לבטא חוסר אמון בתוצאה כלשהי או לתאר את מי שמפסיד בתחרות או בהתערבות שהיה בטוח שינצח בה, ומכאן ההתחייבות לנקוט צעד מופרך כגון אכילת כובע. מקורו של הביטוי אי שם במאה התשע עשרה, כאשר גברים נהגו לחבוש כובע לראשם באופן קבוע.

ובחזרה לתרבות המקומית – אכלו מאותו מסטינג. פירושו המילולי של הביטוי מתבסס על חוויית השירות בצבא, שבו החיילים בשדה הקרב חולקים את מזונם המוגש בכלים מיוחדים, ובהשאלה הוא בא לתאר את מי שמכירים זה את זה מימים ימימה והקשר ביניהם החל לפני שנים רבות, בתקופת הצבא.

ביטוי נוסף שמקורו בשירות הצבאי הוא אכלו לי שתו לי. במקור הוא בא לבטא מצב שבו חייל מתרֵץ חוסר של ציוד אישי בכך שחיילים אחרים לקחו אותו ממנו. כיום, הוא משמש בהשאלה, הן כביטוי לתירוצים והסברים לא הגיוניים והן לתלונות על קיפוח.   

ומה עלול לקרות למי שהתגלה כמשלים ציוד? שיאכלו אותו בלי מלח, כלומר ינצחו אותו בקלות, בלי שום בעיה, וסופו שיאכל אותה, כלומר יפסיד וייכשל.

כאן סיימנו. מקווים שלא אכלנו לכם את הראש.