עד כלות הנשימה - מהיכן הגיעו איברי הגוף שלנו? | מילון אבניאון

שמותיהם של איברי הגוף השונים מופיעים בדרך כלל כבר במקרא, ולפיכך מקורם עתיק. אך מהיכן התגלגלו השמות האלה לעברית המקראית? 

מתברר שיש שני מקורות עיקריים למילים אלה: אוגריתית ואכדית.

לדוגמה, שמות איברים שמקורם באוגריתית: אצבע, עין, ראש, לשון ועוד. 

אוגריתית היא שפה שמית עתיקה, שדוברה באזור סוריה של היום. זוהי שפה קרובה מאוד לעברית המקראית, ולכן אין זה פלא שמילים רבות (ולא רק שמות איברי גוף כמובן) נשאלו ממנה לעברית. שיטת הכתיבה של השפה האוגריתית הייתה באלפבית לא מוכר בכתב היתדות. משערים כי כותבי האוגריתית ביססו את האלפבית האוגריתי על האלפבית הפיניקי בשנת 1400 לפנה"ס לערך. הם הוסיפו ל-22 האותיות של האלפבית הפיניקי שמונה אותיות נוספות, וכך אלפבית זה הגיע ל-30 אותיות.

שמות איברים שמקורם באכדית: גולגולת, יד, בטן, בוהן, שן, אף, ציפורן, מוח ועוד.

אכדית היא הלָשון השֵמית שבּפי תושָבֵי אַשוּר וּבָבֶל בּימֵי קֶדם. השפה נכתבה בכתב היתדות. אכדית היא לשון שמית מזרחית הדומה מאוד לעברית, ומשמרת תבניות רבות של הלשון הפרוטושמית. היא שימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לאכדית היו שני ניבים, הניב הדרומי - בבלית, והניב הצפוני - אשורית. האכדית השפיעה על הלשון העברית והטביעה בה מאות מונחים, והיא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר.

כמעט שכחנו את המילה גוף! מקורה דווקא בארמית, ובכך היא יוצאת דופן ברשימה שלנו כאן. ארמית מוכרת ומתועדת מאז כאלף לפני הספירה. בתקופת בית שני הייתה שפת ההמון, והשפיעה רבות על אוצר המילים העברי ועל בניין המשפטים בעברית. הארמית שימשה בלשון תרגומי המקרא, ונתחברו בה תפילות חשובות, כגון קַדיש, כל נדרֵי, כתוּבַּת נישואין ועוד

מעניין להזכיר גם את המילים אגודל ובוהן, שההבחנה ביניהן השתנתה והתחלפה במשך השנים. בוהן כאמור מקורה באכדית והיא מופיעה במקרא: "ועל בֹהן ידוֹ הימנית ועל בֹהן רגלו הימנית" (ויקרא ח, 23), כלומר המילה מורה על האצבע הגדולה ביד או ברגל. גם פירוש המילה אגודל, שמקורה מאוחר יותר, מתקופת חכמי התלמוד, זהה לבוהן. 

עם זאת, נהוג היום בדרך כלל להבחין בין אצבעות הרגל והיד, וכך מצביעה היום המילה בוהן על האצבע הגדולה ברגל, ואילו אגודל על האצבע הגדולה ביד. 

ולבסוף, כדאי מאוד לציין שהמילה "לֵב" משותפת לשפות שמיות רבות - אכדית: לִיבּוּ (libbu), אוגריתית: לֵב, ארמית: ליבָּא וערבית: לֻבּ. זוהי מילה שימושית מאוד וחיונית, כי לא רק שהיא מתארת את האיבר החשוב בגוף, אלא גם מצביעה על מרכז, ובכלל, בנגזרותיה, על החלק העיקרי והחשוב - כמו במילה ליבה. היא גם, כידוע, משמשת בהשאלה בתחומי הרגש והאהבה.

ואם כבר מדובר באיברי הרגש והרוח, מהי נפש? מקור המילה באוגריתית ולה כמה פירושים, כולל משמעות נרדפת לנשימה! 

אז אנחנו מפזרים אהבה לכולם, ומוקירים אתכם מכל הלב והנשמה והנפש!