מה פירוש השם אדר, ומאיפה באו כסלֵו והשאר? | מילון אבניאון

"בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד"...

אפשר לשער כי רוב דוברי העברית מכירים את השיר "שנים עשר ירחים" של נעמי שמר, ולפחות חלק ממילותיו מתגלגלות על לשונם מדי שנה, בעיקר לקראת ראש השנה. אך האם הם נותנים את דעתם לשמות של אותם ירחים-חודשים בלוח השנה העברי? כי עם יד על הלב, חלק מהם עשויים להישמע משונים, גם אם הם מוכָּרים ושגורים כל כך.

הסיבה היא אחת: מקורם של שמות החודשים הוא בלוח השנה הבבלי ובשפה הקדומה אכדית. זוהי שפה שֵמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפני הספירה. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. גולֵי בבל שחזרו מהגלות לציון הביאו עימם את שמות החודשים ומילים נוספות, כמו תנור וסולם. עוד קודם לכן נחשבה האכדית ללינגואה פרנקה - שפה דומיננטית המשמשת לתקשורת בין אנשים דוברי שפות שונות, כך שהשפעתה הייתה רבה.

אז מה פירוש שמם של שנים עשר הירחים ואיך התגלגלו אל העברית?

תשרי – כיאה לחודש הראשון בלוח השנה, מקור השם הוא במילה האכדית teshritu (תַּשריתוּ), שפירושה התחלה. שורש השם תשרי – שרי – מוכר גם משפות שמיות אחרות, ויש לו כמה מובנים, ובהם התיר והתחיל.

במקרא נחשב תשרי לחודש השביעי בלוח השנה, ואת מקומו כחודש הראשון קיבל מגולי בבל, שיִיבְאו עם חזרתם גם את ספירת החודשים הבבלית, בנוסף למילים עצמן. 

חשוון - צוּרה מקוּצֶרת של שֵם החודש העברי מַרחֶשוָון. באכדית יַרחוּ-שמָנו, ארך-שמנו או ורחו-סמנו פירושם החודש השמיני (כשסופרים מניסן). בלשון הבבלית המאוחרת נהגו הדוברים להחליף בין ו' ל-מ', וכך ה-ו' שבראש המילה התחלפה ב-מ', וה-מ' שבאמצע המילה התחלפה ב-ו'.

בשלב מאוחר יותר, כנראה בימי הביניים, נשתכחה משמעותו המקורית של שם החודש, והקידומת "מר" הושמטה, שכן רבים החלו לסבור כי מדובר בתואר כבוד שקודם לשם: מר+חשוון.

כסלו – באכדית כיסלימו (kislimu) פירושו עבה, שמן (תוך החלפת ה-מ' האכדית ב-ו' העברית), והכוונה היא לענני הגשם העבים שמופיעים בתקופה זו בשנה, או מן השורש כסל במשמעות תקווה, כשהכוונה היא כנראה ציפייה לגשם.

טבת - באכדית טֶבִּיתוֹ (tabitu) פירושו ששוקעים בו, והכוונה היא כנראה לבוץ שמצטבר בתקופת החורף והגשמים.

שבט – באכדית שבּטו (shabatu) פירושו גשם מַכֶּה, והחודש נקרא כך משום שהגשם בו מצליף והורס. המילה מוכרת גם מן השפה הארמית שבה שבַטָא פירושה הורס.

אדר – מקור השם במילה האכדית addaru, אך משמעותה לא ברורה. משערים שהפירוש הוא חודש הדַיִש, או רצפת הדיש בגורן, משום שבחודש זה עסקו חקלאים רבים בדיש. אחרים סבורים שפירושו הוא החודש האפלולי, הקודר (המעונן), המוסתר.

ניסן – באכדית ניסנו (nisannu) פירושו ניצנים, כלומר החודש שבו נפתחים הניצנים בטבע.

אייר – באכדית איירו (ayyaru) פירושו פרח, רוזטה, אך פירוש נוסף למילה הוא אור, אשר נתמך בשמו של החודש כפי שמופיע במקרא (מלכים א ו', 1):  ירח זיו (=אור).

סיוון – באכדית סיוונו (siwanu), אך משמעות השם לא לגמרי ברורה. יש המפרשים זיו. אחרים סבורים כי מקור השם הוא במילה simanu שמשמעותה מועד, זמן קבוע. הצורה סיוון מקורה בחילופי ו' ו-מ'.

תמוז – מדובר בגלגול מן המילה השומֵרית dumu  zi שפירושה בן צודק, בן נאמן. תמוז הוא שמו של אל הפריון והפריחה, אשר לפי המסורת המסופוטמית היה מת בכל קיץ עם נבילת הצומח וחוזר עם בוא הגשמים.

אב – מקור השם באכדית מהמילה eburu שמשמעותה קציר או מהמילה abu שפירושה קנים. לפי הגרסה שפירוש המילה הוא קָנים, השם בא לציין את מועד כריתת הקנים בחקלאות.

אלול – מקור השם במילה האכדית אלולו (elulu), אך משמעותה אינה ברורה.

אז שיהיה חודש טוב!