מי הזיז את האומצה שלי?? על מילים שנעלמו ואינן | מילון אבניאון

לכל אורך ההיסטוריה של העם היהודי, מימי התנ"ך ועד ימינו, העברית התחדשה וקפאה לסירוגין. במהלך המאה ה-19 החלה העברית לחזור לחיים, להתפתח ולהתחדש, בזכות סופרים, משוררים, הוגי דעות ואנשי לשון, שדאגו, כל אחד בתקופתו, לתחיית השפה. 

העברית החדשה התפתחה במהירות והפכה לשפה הראשונה של ילידי הארץ. כבכל שפה, גם בעברית צצו ועלו מילים שנעשה בהן שימוש לתקופה, שלאחריה הן נעלמו, ואחרות תפסו את מקומן. 

יש מילים שמעלות געגוע, לפיכך נזהיר שהרשימה שלפניכם מעט נוסטלגית, ואנו מבקשים מקוראינו סליחה מראש…

פעם, לא כל כך מזמן, כשרצינו להזמין סטייק במסעדה (ולא, את המילה מזללה כבר נדיר לשמוע), לא השתמשנו אמנם במילה אומצה (שמקורה ארמית!), אך בספרות ובעיתונות המילה נכחה והחליפה את המילה הלועזית. האם עדיין אפשר למצוא אותה בספרים? 

פגוש, החלופה העברית למילה טמבון (שמקורה בצרפתית בהגייה ערבית) התקבלה בהחלטות האקדמיה בשנת 1955, אך "טמבון" נשארה עמנו שנים רבות אחר כך ולבסוף נעלמה אט אט ואיננה. 

ראו איזה עולם: יש מילים שמקבלות חלופות עבריות, שאף מתקבלות ונטמעות בציבור הדוברים - אך אחר כך נעלמות, כי העצם שעליו הן מצביעות פשוט מפסיק לשמש אותנו - זוכרים את הביפר? המכשיר שימש את אנשי כוחות הביטחון, נהגי אמבולנס ואף אנשי עסקים, ופשוט התפוגג, ואיתו החלופות המוצלחות זימונית ואיתורית. לא חבל? אגב, גם החלבן נעלם כשהפסיקו לחלק בקבוקי חלב לסף דלתנו. 

אנחנו אוהבים בננות, ולא משתמשים יותר במילה מוז, שהופיעה פה ושם בספרות העברית במשך שנים לא מעטות. גם הצירוף החביב תאנת חווה הצביע על הבננה - אך כעת נותרנו עם המילה שמקורה לועזי, שהתקבעה.

פעם אהבנו תופינים (לפחות בספרות, במכולת ביקשנו עוגיות או ביסקוויטים), ועצם המילה העלתה באפנו ניחוח נהדר ומדומיין - אך לא עוד. בספרים נהגו לנעול אנפילאות ולהלך בארשת מהורהרת באכסדרה, על מרבד פרסי יפהפה, ולנעול ערדליים לפני היציאה החוצה.

ולא דיברנו על מילות הסלנג והצירופים העממיים, כמו גזעי, דלפון ועל בטוח, שבאו והלכו, ועל שמות תואר ופעלים (משחק אותה, זוכרים?)... אותם אולי נשמור לרשימות הבאות.

מכל מקום, כאן במילון אבניאון נמצאות כל המילים כולן, אלה שבשימוש תדיר ואלה שנשתכחו, כדי שתוכלו תמיד להיכנס ולהיזכר.