כך הפך החֵדֶק מצמח קוצני לאפו של הפיל | מילון אבניאון

העברית, ככל שפה חיה ובועטת, משתנה כל העת, ומילים חדשות מצטרפות אליה דרך קבע. אבל העברית של ימינו משקפת תמהיל מילולי רחב ומגוון שהולך אלפי שנים אחורה, עד תקופת התנ"ך ולשון הקודש. בדרך הארוכה מאז התעשרה לה העברית במילים שהגיעו ממקורות רבים ונוצרו בדרכים שונות.

דוברי העברית לא תמיד מודעים למקורותיהן של המילים שמתגלגלות תחת לשונם. מהיכן הן הגיעו? מה הסיפור של כל אחת ואחת?

אטימולוגיה, גיזָרון בעברית, היא ענף בבלשנות שחוקר את מוצא המילים: איך התגלגלו אל השפה, באיזו תקופה היסטורית הצטרפו אליה, אילו שינויים – סמנטיים או פונטיים - עברו כדי שיתאימו לתרבות ולהגייה המקומיות, באיזה משקל נוצקו, ועוד ועוד.

מילון אבניאון הוא אחד המילונים הבודדים שמספקים, בנוסף ליריעת ההגדרות הרחבה מאין כמוה, גם תשובות מקיפות בתחום הזה.  

נביט, למשל, על הדּוֹב, אותו יונק טורף, מסורבל, כבד גוף ושעיר. מקורה של המילה "דוב" בארמית, בשורש ד.ב.ב שאחד מפירושיו הוא להתנועע באיטיות, וגם בערבית, שם הוראתו של הפועל דַבַּ היא הולך לאט.

ואם בבעלי חיים עסקינן, מה מקורה של המילה חֵדֶק, הלא הוא אפו של הפיל? במקרא מציינת המילה צמח קוצני. רק בימי הביניים החדק החל להופיע במשמעות של חוטם של בעלי חיים שונים. יש הסבורים שהמילה נכנסה לעברית בהשפעת המילה הערבית חַדַק, שפירושה כמשמעותה בעברית.  

קרוב לוודאי שהפיל וחדקו לא יצליחו להידחק למִנְהָרָה, ובכל זאת מאיפה היא הגיעה לעברית? 

המילה גזורה משורש נ.ה.ר במשקל מִקטלה לציון מקום. במקרא היא מופיעה כמילה יחידאית (שמופיעה רק פעם אחת) ופירושה המדויק אינו ברור. יש שפירשו שמקורה מלשון נָהָר. אחרים פירשו זאת מלשון נְהָרָה (= אוֹר), משום שיש בה פתח שממנו נכנס האור. 

וכעת, אתגר: מה הסיפור של המילה אֶתְגָּר? המילה קשורה לפועל מתגרֶה ולצירוף "קורֶא תִּגָּר" (מתריס, מוחה).

גלגולה של המילה פְּרוֹטוֹקוֹל מעניין במיוחד. ראשיתה במילה היוונית protokollon, שפירושה דף ראשון. בדרך של סיגול ובידול קיבלה המילה את משמעותה העכשווית. היה ניסיון לתת למונח מילה עברית - פרטי-כל, או פרטיכל, הדומה לצליל המילה המקורית, אך זו לא נקלטה.

גם למילה מֶחְדָּל יש סיפור ייחודי. היא גזורה מהשורש ח.ד.ל ושקולה במשקל מִקטַל. במקור היא נועדה לתאר מצב של הימנעות ממעשה ואינה שלילית מעיקרה, אלא שלאחר מלחמת יום כיפור דבק בה מוניטין רע.  

ואם כבר מוֹנִיטִין, מילה זו התגלגלה אל העברית מהמילה הלטינית moneta, שפירושה המזהירה מלשון אזהרה. הכוונה היא ליונו, המקבילה הרומית של האלה היוונית הרה, שבמקדשה נשמר אוצר המדינה והוטבעו בו מטבעות כסף. המטבעות נשאו חותם מוכר וידוע לכולם, ובזכותו הפך המונח מוניטין לדבר מוכר וידוע לכולם.

זהו, אם כן, רק קצה המַזְלֵג – שבעצמו התגלגל לעברית מהערבית במשמעות נעיצה – של האוצר האטימולוגי שטמון ב"מילון אבניאון". 

אתם מוזמנים להיכנס ולהכיר את סיפורן המרתק של המילים.