גרסא או גרסה? | מילון אבניאון

שאלה של כתיב: גרסא או גרסה?

הכתיב התקני הוא גרסה - בה"א, ולא גרסא - באל"ף.

מילים ארמיות רבות שהסתיימו ב-ָא חדרו לעברית. הסיומת הארמית -ָא ציינה במקור יידוע, וכך אפשר למצוא במקרא את המילים הארמיות המיודעות מַלכא (=המלך), שְמיא (=השמיים), ארעא (=הארץ), עלמא (=העולם) ורבות אחרות - כולן מיודעות. אולם בערך אלף שנים לאחר תקופת הארמית העתיקה מתגלים ניבים שבהם כוחה המיידע של הסופית -ָא בטל, תחילה בענף המזרחי ומאוחר יותר בענף המערבי. בניבים האלה מה שהכרנו כ"תווית יידוע -ָא" מופיע בקביעות בסוף שם העצם, בין שהוא מיודע ובין שאינו מיודע, ורק ההקשר קובע אם יש יידוע אם אַין. כך למשל המילה עלמא יכולה להתפרש הן "עולם" והן "העולם".

בתקופת חז"ל, בהשפעת הארמית, רווחים שמות המסתיימים ב-ָא, והסיומת הזאת אינה מציינת יידוע אלא היא חלק בלתי נפרד מהשם, לדוגמה: עסקא, עובדא. הסיומת גם לא מחייבת שהשם יהיה ממין נקבה דווקא. עסקא ועובדא מינן זכר (=עסק, מעשה).

כשהשמות חדרו לעברית, הם נתפסו כשמות ממין נקבה בגלל הדמיון הצלילי בין הסיומת -ָא הארמית לסיומת הנקבה -ָה בעברית. סַדנא וטַבלא, גִרסה וכן סוגיא, דוגמא וקופסא נתפסו כשמות ממין נקבה בדיוק כמקבילותיהן העבריות יַלדה, שִמלה וחולצה. בנטיית היחיד של כלל השמות הללו לא ניכר כלל הבדל בין השמות הארמיים לשמות העבריים – כולם נוטים בתי"ו כנגד האל"ף והה"א: סדנת תכשיטים וטבלת ייאוש כמו יַלְדַת כפר; גִרסת כיסוי כמו שמלת שבת; סוגיית הגיוס, דוגמת ריבועים וקופסת שימורים כמו חולצת בטן.

משום כך קבעה האקדמיה ללשון העברית שלא להבחין בין המילים, ושכולן ייכתבו בה"א בסופן, כדין כל מילה עברית ממין נקבה המסתיימת בתנועת a: סדנה, טבלה גרסה, סוגיה, דוגמה, קופסה. על פי אותו כלל יש לכתוב בה"א גם אסמכתה, רישה ומשכנתה.

מה באשר לצורת הרבים של השמות שבמקורם הסתיימו ב-ָא? לשמות אלו שתי צורות רבים: סיומת –וֹת (גרסות) וסיומת –ָאוֹת (גרסאות).

הכתיב באל"ף נותר על תילו בשמות הנחשבים פרטיים: שמות הטעמים (טיפחא), שמות פיוטים (קדושתא) וכד', בשמות שאינם ממין נקבה (סמכא) ובשמות קרבת המשפחה אבא, אימא, סבא וסבתא. בארבע המילים האחרונות נשמרה המשמעות של היידוע, ולכן נאמר "אבא/אימא/סבא/סבתא שלי" ולא "האבא/האימא/הסבא/הסבתא שלי".