קופסא או קופסה? | מילון אבניאון

שאלה של כתיב: קופסא או קופסה?

הכתיב התקני הוא קופסה - בה"א, ולא קופסא - באל"ף.

מילים ארמיות רבות בסיומת -ָא חדרו לעברית. הסיומת הארמית -ָא ציינה במקור יידוע, וכך אפשר למצוא במקרא את המילים הארמיות המיודעות עלמא (=העולם), ארעא (=הארץ), שְמיא (=השמיים), מַלכא (=המלך) ואחרות. 

אולם בערך אלף שנים לאחר תקופת הארמית העתיקה מתגלים ניבים שבהם כוחה המיידע של הסופית -ָא בטל, תחילה בענף המזרחי ומאוחר יותר בענף המערבי. בניבים האלה התווית -ָא מופיעה בקביעות בסוף שם העצם, גם שהוא מיודע וגם כשאינו מיודע, ורק ההקשר קובע אם יש יידוע אם אַין. כך למשל המילה גַברא יכולה להתפרש הן "איש" והן "האיש".

בתקופת חז"ל, בהשפעת הארמית, רווחים שמות המסתיימים ב-ָא, והסיומת הזאת אינה מציינת יידוע אלא היא חלק בלתי נפרד מהשם, לדוגמה: קופסא, עובדא, עסקא. הסיומת גם לא מחייבת שהשם יהיה ממין נקבה דווקא. עובדא ועסקא הן מילים ממין זכר (=מעשה, עסק).

כשהשמות חדרו לעברית, הם נתפסו כשמות ממין נקבה בגלל הדמיון בצליל בין הסיומת -ָא הארמית לסיומת הנקבה -ָה העברית. סַדנא וטַבלא, גִרסה וכן דוגמא וקופסא נתפסו כשמות ממין נקבה בדיוק כמקבילותיהן העבריות יַלדה, שִמלה וחולצה. בנטיית היחיד של כלל השמות הללו לא ניכר כלל הבדל בין השמות הארמיים לשמות העבריים – כולם נוטים בתי"ו כנגד האל"ף והה"א: סדנת בישול וטבלת שכר כמו יַלְדַת יום הולדת; גִרסת כיסוי כמו שמלת נשף; דוגמת חתימה וקופסת פח כמו חולצת בסיס.

זו הסיבה לכך שהאקדמיה ללשון העברית קבעה שלא להבחין בין המילים, ושכולן ייכתבו בה"א בסופן, כדין כל מילה עברית ממין נקבה המסתיימת בתנועת a. לכן יש לכתוב בה"א גם סיפה, שאילתה ומשכנתה.

ומה באשר לצורת הרבים של השמות שבמקורם הסתיימו ב-ָא? לשמות אלו שתי צורות רבים: בסיומת –וֹת (קופסות כמו חולצות) ובסיומת –ָאוֹת (קופסאות).

הכתיב באל"ף נשמר בשמות הנחשבים פרטיים: שמות הטעמים (מירכא), שמות פיוטים (שבעתא) וכד', בשמות שאינם ממין נקבה (תנא, דווקא) ובשמות קרבת המשפחה אבא, אימא, סבא וסבתא. בארבע המילים האחרונות נשמרה המשמעות של היידוע, ולכן נאמר "אימא/אבא/סבא/סבתא שלי" ולא "האימא/האבא/הסבא/הסבתא שלי".