1. [תמ] מַפריד דָבָר לחלקיו, מַתיר: היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום שתי פעמים (מדרש רבה במדבר יב); הטכנאי פירק את המכשיר המקולקל
2. [תנ] משַבֵּר, מנַפֵּץ: ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים (מלכים א' יט, 11)
3. [עח] מבַטֵל, מחַסֵל, מפַזֵר (אִרגוּן וכד'): הוחלט לפרק את החברה בגלל הפסדים
4. [תנ] מֵסיר, מַפשיט: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם (שמות לב, 2); השוטר פירק את העציר מנשקו
5. [תמ] מוריד מִטען: היה עליו (על החמור) שליף מלא, נכנס תחתיו ומפרקו (תוספתא שבת יח, א); הסבלים פירקו את המשאית מהסחורה
6. [יב] מַתיר, מבָאֵר, מתרץ: שהיו יושבין תמיד בבית המדרש ומקשין ומפרקין (רש"י בבא מציעא ג.)
7. [תמ] מפצח: התחיל לפרק באגוזין ולקלף בבצלים (תוספתא עוקצין ב יג) (תנו דעתכם להבדל בין
פּוֹרֵק לבין מְפָרֵק)
אנגלית: disassemble, dismantle; remove; crack