מילון עברי-עברי
| אַחרוֹן
[ת'; אַחרונה, אַחרונים, אַחרונות] .1 [תמ] שנִמצא בסוף, שבא.. | אַחרון אַחרון חָביב [תמ]
כּל הבּא אחרֵי קודמו, חָביב מקודמו; הבּא אחרֵי קודמיו חביב מ.. | אַחרון-אַחרון חָביב [תמ]
הבּא או מוּזכּר בסוף הוא האהוב ביותר (מדרש רבה בראשית עח)
| אַחרון אַחרון נִשׂכָּר [תמ]
האחרון מרוויח. משלמים קודם למי שניזק אחרון וכך הלאה (בבא קמא.. | אַחרוֹן אַחרוֹן נִשְׂכָּר
(על יסוד בבא קמא ד א) (במקור) הניזוק האחרון מקבל ראשון את תש.. | אַחרון בָּא רִאשון הולֵך [עח]
כלל בהעסקת עובדים ופיטוריהם
| אַחרוֹנוּת [עח]
[ש"ע; נ'; אַחרונוּת-, אַחרונוּתו] האיכות או המצב של היות אח.. | אַחֲרוֹנֵי הָאַחֲרוֹנִים [עח]
המאוחרים ביותר (ספרותי)
אנגלית: latest of the last
| אַחרונים
כינוי בספרות ההלכה לפרשני התלמוד המאוחרים (מהמאה השש-עשרה וא.. | אחֵרוּת [עח]
[ש"ע; נ'; אחֵרוּת-, אחֵרוּתו] שוני, נָכריוּת: אחֵרות היהודי.. | אחָרות, אחַרות
ראה: אַחרָה | אַחֲרֵי [תנ]
[מ"י; אַחרַיי, אַחרָיו, אַחרֵיהֶם, וכו'] 1. אַחַר, בּעִקבות:.. | אַחרֵי בְּלוּתוֹ הָיְתָה לוֹ עֶדְנָה
(על יסוד בראשית יח 12) (בהשאלה) לאחר שהתייאש באה לו ישוּעה ע.. | אַחרֵי דַרגָא תביר [יב]
אחרי עלייה גדולה עלול לבוא שֶבר, לפני שֶבר - גאון: (חריזי, ת.. | אַחֲרֵי הַחַגִּים [עח]
ביטוי המשמש לדחייה של פעולה או התחייבות בעילה ידועה מראש ולל.. | אַחֲרַי המַבּוּל! [עח]
לא אכפת לי מה שיקרה לאחר מותי, לא נוגע לי מה יקרה לעולם לאחר.. | אַחרֵי הצָהֳרַיִים [עח]
הזמַן שאַחרֵי חצות היום ועַד סמוּך לשעות הערב: ניפגש אחרי הצ.. | אַחרֵי טַרחָא יָבוא אֶתנָח [אר]
אחר העבודה תבוא מנוחה
| (אַחרֵי) כִּכלות הכּול
[יב] 1.אחרי הכול
2. בכל זאת: ואחרי ככלות הכול, לבדו ימלוך.. | אַחרֵי כִּכלות הכּול [יב]
בּסופו של דָבר, סוף כּל סוף, לאַחַר כּל שנַעשׂה: ואחרי ככלות.. | אַחרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל [יב]
1. (במקור) לאחר שהכול נִסתיים
2. (בהשאלה) בסופו של דבר (על י.. | אַחרֵי כֵן [תנ]
אחר כן, אחַר כך: אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה (שמות .. | אַחרֵי מות קדושים אמור
(עממי) אחרי שאדם מת מרבים לספר בשבחו (על־שם שלוש הפרשיות הרצ.. | אַחרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אמֹר
(על יסוד שלוש הפרשיות העוקבות זו אחר זו בספר "ויקרא") לאחר מ.. | אַחרֵי סוּכּות בָּאים הָאֶתרוגים
(עממי) דבר שנעשה לאחר זמנו
| אַחרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת
1. [תנ] (במשפט) הרוב הוא הקובע, המכריע, יש לפסוק את הדין לפי..
מילון אבניאון - מילון עברי עברי