מילון עברי-עברי
| אוֹמֵר [תנ]
1[פ'; אומֶרֶת; אָמַר, יֹאמַר, לומַר וגם לֵאמור] בּיעַ בּמילי.. | אֿומֶר, אֹֿמֶר [תנ]ֿֿ
[ש"ע; ז'; אומֶר-, אמָרים, אִמרי-, אומרו; (אותיות שימוש); וְא.. | אוֹמֵר
5 [תנ] מהַלֵל, משבֵּחַ: כֻּלוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד (תהילים כט, 9);
אנגל.. | אוֹמֵר [תמ]
2כּוָונתו, פֵּירוּשו, לֵאמור; רוצֶה לומר: וקראת לשבת עונק - ה.. | אוֹמֵר [עח]
3מבטֵא, מַבּיעַ, מודיעַ: כולו אומר יופי ושלווה; פניו אומרות ה.. | אוֹמֵר [תנ]
4חושב, מתכוון: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר (שמות ב, 14), אָמ.. | אוֹמֵר
6 [תנ] מצַווה, פוקד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר (בראשית א, 3)
א.. | אוֹמֵר אֶל-לִבּוֹ [בְּלִבּוֹ] [תנ]
חושב, מהרהר (על יסוד שמואל א כז 1)
| אוֹמֵר בְּלִבּוֹ [תנ]
חושב; מהרהר: ויאמר עשָׂו בלבו יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז 3.. | אוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ
(על יסוד אבות ו ו) מצטט דברים של אחרים בדייקנות
| אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפּיו שֶׁל-
(על יסוד יבמות צז.) מעביר ידיעה ששמע ממישהו אחר, מרָכל
| אומֵר דורשֵני, אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי
1. [יב] טעוּן עיוּן, מתבקש שידרשוּ בו, אפשר למצוא בו רמזים ב.. | אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי
ראו: אומר דורשני | אוֹמֵר הַרְבֵּה וַאפִלּו מְעַט אֵינוֹ עוֹשֵׂה
(על יסוד בבא מציעא פז.) פטפטן, כוחו בפיו
| אוֹמֵר הַרְבֵּה וַאפִלוּ מְעַט אֵינוֹ עוֹשֶׂה
(על יסוד בבא מציעא פז.) פטפטן
| אומֵר ועושֶׂה [יב]
תוכֵף עשׂייה לַאמירה, מבצֵעַ בּלא שהִיות את אשר הוּא מחליט א.. | אומֵר לַדֶבֶק טוב [תנ] (ישעיה מא 7)
מסכּים לשוּתָפות או לשידוּך וכד': אבא הסכים לשידוך ואמר לדֶב.. | אומר לו לִבּו [עח]
נדמה לו, יש לו הרגשה מוקדמת: לִבּי אומֵר לי, כי אין אמת בדבר.. | אומֵר לו לִבּו [עח]
מַרגיש: לבו של החולה אומר לו שסופו קרוב
| אומר משמו [תמ]
(של) חוזר על דברים שאמר אדם לפניו, מצטט מישהו | אוֹמֵר נוֹאָשׁ [תנ]
מתאכזב, מאבֵּד את תִקוותו, בּא לידי יֵיאוּש: ותאמרי נואש (על.. | אוֹמֵר עַל יָמִין שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל יָמִין
(על יסוד רש"י דברים יז 11) אינו יודע דבר, אומר ההיפך מהנכון;.. | אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם
(על יסוד סוטה לב:) משבּח בשקט אך מגנה בקול רם, תכונתו של המק.. | אוֹמֵר שִׁירָה (עַל הַיַּיִן)
(על יסוד ערכין יא.) (בהשאלה) משבח ומהלל