מילון עברי-עברי
| אוּדָן [יב]
[ש"ע; ז'; אוּדַן-, אוּדָנים, אוּדנֵי-, אוּדָנו] אגן לרחיצת ה.. | אוּדְנָה [מש]
[ש"ע; נ'] בֶּן שיח ממשפחת השִׂפתניים, הגדֵל בדרום ים המלח
| אוּדְנָן [עח]
[ש"ע; ז'; אוּדנים] מין עטלף בעל אוזניים ארוכות ובולטות
| אוֹדָצֶ'ה [מש]
[תה"פ] הוראה מוזיקלית שמשמעה: בעוז
| אוֹדֵק [עח]
[פ'; אודֶקֶת; אָדַק, יֶאדַק, לֶאדוק] <אדק> קושר, מהדק בּחָזק.. | אוֹדֵקוֹלוֹן [מש]
[ש"ע; ז'] מי בושֶׂם (על-שם העיר קולון (קֶלן) שבגרמניה) (גם: .. | אֿודֶר, אֹדֶר [עח]
1[ש"ע; ז'; אודֶר-, אודרו] <אדר> גודֶל, עָצמה (ספרותי)
| אֿוֹדֶר[מש]
2[ז'] נָהר בִּצפון אירופּה שאורכּו 890 ק"מ, הנשפך לים הבַּלטי.. | אוּדְרובּ [מש]
(מילולית מערבית: 'תרביץ' או 'תכה') משמשת כמילת זירוז - קדימ.. | או"ה
[ר"ת] .1 אוּמות העולם
2. איסור והיתר
| אוֹהֵב
3 [תנ]
[ש"ע; ז'] <אהב>
~חבֵר~, ~ידיד~, ~רֵעַ~: יש אוהב דבק מאח (משל.. | אוֹהֵב
1 [תנ]
[פ'; אוהֶבֶת; אָהַב, יֹאהַב וגם יֶאהַב, לֶאהוב]
1. מרגיש .. | אוֹהֵב
2 [עח]
[ת'; אוהֶבֶת, אוהבים, אוהבות]
שמרגיש ~אהבה~, שנמשך לאדם או.. | אוהֵב אוֹתוֹ בִּנְדָבָה
(על יסוד הושע יד 5) אוהבוֹ בכל לבו
| אוהֵב בַּלֵב וּבַּנֶּפֶש [עח]
אוהב מאוד, אוהב בכל רגשותיו: הנער אוהב את חברתו בלב ובנפש
| אוהֵב חַיִים [עח]
אוהב את תענוגות החיים: הם מרבים לבלות, אוהבי חיים שכמותם!
| אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף
אדם רודף בצע לעולם לא יסתפק בַּכּסף שיש לו כבר (על יסוד קוהל.. | אוֹהֵב לְנִרְדָּף וְשׂוֹנֵא לְרוֹדֵף
(על יסוד פסיקתא קצג:) בעד הקָרבן ונגד התוקפן
| אוֹהֵב מוּסָר אוֹהֵב דַּעַת
(על יסוד משלי יב 1) הרוצה לרכוש דעת והשכלה צריך לאהוב דברי מ.. | אוֹהֵב מְחִיר
אוהב לקבל תמורה (על יסוד בן סירא לא 7)
| אוֹהֵב פֶּשַׁע אוֹהֵב מַצָּה
(על יסוד משלי יז 19) (מַצָּה = מריבה) נמשך לפשע, לאַלימוּת .. | אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם [תנ]
מחפש היכן אין שלום ובא להשכּינוֹ; עושה שלום באופן אקטיבי (ע..
מילון אבניאון - מילון עברי עברי