מילון עברי-עברי
| אַתּוּן [מת]
[ש"ע; ז'; אַתוּן-, אַתוּנים, אַתוּנֵי-, אַתוּנו] כּבשן שבו נ.. | אָתוֹן [תנ]
[ש"ע; נ'; אתון-, אתונות, אתונות-, אתונו] נקֵבת החמור, חמורה.. | אָתוּנָה
[נ'] בּירת יָוָון. מִספַּר תושביה כּשלושה מיליון נֶפֶש
| אַתונו, אתונו
ראה: אַתון, אָתון | אֶתוֹס [מש]
[ש"ע; ז']
~אופי~, ~תכונה~; מכלול קווי האופי, האמונות והמנהג.. | אִתּוּרִית
ראה: איתוּרית
| אִתּוּת
(צוּרה לא-תִקנית) ראה: אִיתוּת